רש"י על ערכין כ״ו

1 מאי טעמא דרבי אליעזר אמר רבה אמר קרא ואם לא יגאל את השדה וגו' והיה השדה בצאתו ביובל - ורבי אליעזר מפרש ליה ודריש ליה הכי ואם לא יגאל לא יגאל עוד ואם מכר גזבר את השדה והיה השדה בצאתו ביובל לכהנים הא שמע מינה דאם לא מכר גזבר את השדה לא נפיק לכהנים:

2 סכינא חריפא מפסקא קראי - הא לא כתיבי הכי אלא הכי כתיבי לא יגאל עוד והיה השדה בצאתו לכהנים דמשמע דמשהגיע יובל לא תגאל עוד ותיפוק לכהנים אפי' לא מכרה גזבר:

3 יכול לא תהא נגאלת - לבעלים אפי' להיות לפניו כשדה מקנה כשאר איש אחר הגואלה מיד הקדש שיוצאה מידו לכהנים ביובל:

4 לכמות שהיתה - להיות שדה אחוזה שלא תצא מידו ביובל אינה נגאלת לו:

5 לכהנים נפקא - לרבי יהודה בדמים ולר"ש בחנם וסוף סוף בעליה לא יגאלנה שוב לגמרי:

6 לאו רבי אליעזר היא - דאמר שני נמי בת גאולה היא אי לאו איפרקא ביובל ראשון:

7 וטעמא דרבי אליעזר מהכא - מדאיצטריך האי עוד לאשמועינן דנגאלת היא לו להיות לפניו כשדה מקנה ולא מיתוקם האי קרא אלא ביובל שני ש"מ ביובל שני עומדת היא ליגאל:

8 שיצאתה לכהנים - שהקדיש אדם שדה אחוזה וגאלה אחר ויצאתה מידו לכהנים והקדישה ביובל שני ואתו בעלים למיפרקה מיד גזבר:

9 סד"א לא תיפרוק - כלל הואיל ולא גאלה בהקדש ראשון כשהקדישה הוא:

10 ת"ל עוד - שתהא לפניו כשדה מקנה וכשיגיע יובל תצא מידו ותתחלק לכהנים:

11 והתניא - בניחותא דדרשי' הכי:

12 בשנת היובל ישוב השדה - במקדיש שדה מקנה כתיב וגאלה לזה:

13 ת"ל לאשר לו אחוזת הארץ - דהיינו בעלים ראשונים שמכרה לאותו שהקדישה:

14 יכול תחזור לבעלים הראשונים - לאותו שהקדישה הקדש ראשון שהרי לו אחוזת הארץ:

15 ת"ל לאשר קנהו מאתו - והרי לא נקנית מאתו אלא ע"י הקדש יצתה מידו אלא לכהן חוזרת שממנו קנאה לוקח זה שהקדישה והיינו נמי דלעיל דמאחר שהקדישה ראשון שהיתה לו אחוזה וגאלה אחר ויצתה לכהנים תו לא הדרא ליה אי לא פריק ליה:

16 ואיצטריך למכתב לאשר קנהו - לאשמועינן כדאמרן דהיכא דהקדיש שדה אחוזה ולא גאלה וגאלה אחר ויצתה לכהנים ומכרה כהן ביובל שני והקדישה לוקח וגאלה אחר דלא הדרא ביובל למרה קמא שהקדישה תחילה:

17 ואיצטריך למיכתב לא יגאל - דאוקימנא לעיל נמי בהכי דהקדישה וגאלה אחר ויצתה לכהנים והקדישה כהן תו לא מצי פריק לה ראשון להיות לפניו כשדה אחוזה הואיל דיצתה מהקדש ראשון לכהנים:

18 דהא לא הדרא כלל - היכא דהקדישה כהן לא הדרא לשום אדם לעולם שהרי שדה אחוזה הואי לגבי כהן דכתיב לכהן תהיה אחוזתו וכי מקדיש לה כהן דין שדה אחוזה אית לה ולכשיגאלנה אחר מיד הקדש תצא ביובל ותתחלק לכל הכהנים אבל לכהן המקדישה לא תחזור אלא כחלק שאר אחיו והלכך נמי לא הדרא לבעלים קמאי להיות לפניו כשדה אחוזה:

19 אבל - מכר כהן והקדישה לוקח דהשתא שדה מקנה הוא וכי פריק לה איניש מיד הקדש ומטי יובל לא נפקא לכהנים אלא הדרא אימא תיהדר למרה קמא שהקדישה תחלה שהרי לו אחוזת הארץ קמ"ל לאשר קנהו מאתו דהיינו לכהן שלקחה מקדיש האחרון ממנו:

20 תיקום בידייהו - לעולם כשדה אחוזה ולא תיפוק ביובל לכהנים כשדה מקנה כשאר אדם הקונה שדה אחוזה מיד הקדש דהויא שדה מקנה לגביה ונפקא מיניה לכהנים ביובל:

21 מאי הוי עלה - טעמא דרבי אליעזר מהיכא:

22 בצאתו - משמע כשתצא מיד הגואל אותה כדין שדה אדם הקונה קרקע שיוצאה ביובל בההוא קאמר דתיהוי לכהנים אבל ביציאתו מיד הקדש לא משמע דאכתי לא אשמעינן קרא הקדש יהא יוצא ביובל מכח בדק הבית:

23 איבעיא להו - לרבי אליעזר דאמר ביובל שני בת גאולה היא אם לא נגאלה בראשון:

24 בעלים ביובל שני כאחר דמו - ואי פריק לה יוצאה מידו לכהנים:

25 או לא - כאחר דמו אלא כי היכי דאילו פרקה ביובל ראשון הוה קיימא בידיה השתא נמי קיימא בידיה:

26 לכהנים נפקא - וביובל שני לאו בת גאולה היא כלל:

27 מתני' הלוקח שדה מאביו ומת אביו כו' הרי היא כשדה אחוזה - שהרי עד שלא הקדישה נפלה לו בירושה הלכך אם בא לפדותה פודה בית כור בנ' סלעים כשדה אחוזה ואם לא גאלה הוא וגאלה אחר יוצאה לכהנים ביובל:

28 כשדה מקנה - דבתר שעה שהקדישה אזלינן הלכך אם בא לפדותה פודה בשווייה כדין שדה מקנה ואם לא גאלה הוא וגאלה אחר חוזרת לו ביובל שהרי בשעה שהקדישה לא היה גופה שלו דעתידה היא לחזור לאביו ביובל כדין שאר מכירות וכשאר מקדיש שדה מקנה הוא שהגואלה מיד גזבר מחזירה ביובל לאשר לו אחוזת הארץ דהיינו אביו וזה יורש את כח אביו:

29 שדה מקנה - שהקדישה וגאלה אחר אינה יוצאה לכהנים ביובל אלא למי שמכרה למקדישה:

30 שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו - וקרקע זו לא היתה שלו אלא עד היובל:

31 מקדישין לעולם - מפרש בגמ':

32 וגואלין לעולם - אם הקדיש כהן קרקע ירושתו גואלה אפי' לאחר היובל דכתיב ויקרא כ״ה:ל״ב גאולת עולם תהיה ללוים:

33 גמ' רבי מאיר סבר קנין פירות - שהיתה קנויה לו לבן בחיי אביו לפירות לאכול הפירות ולא לגופה שהרי עתיד לחזור ביובל כקנין הגוף דמי הלכך כי מת אביו עד שלא הקדישה אי לא אשמועינן קרא דתיהוי כשדה אחוזה ה"א לאו שדה אחוזה היא דבלאו מיתת אביו היתה קנויה לו הילכך איצטריך קרא להכי אבל הקדישה בעודה שדה מקנה ואח"כ מת אביו לא רביא לן קרא דתיהוי אחוזה אלא שדה מקנה היא:

34 ורבי יהודה ורבי שמעון סברי לאו כקנין הגוף דמי - וכי מת אביו קודם שהקדישה הוא דקא ירית לה לגופה ושדה אחוזה היא והלכך להאי לא איצטריך קרא לרבויי דהא אחוזה גמורה היא שבחיי אביו לא היתה קנויה לו וכי אתא קרא להקדישה ואח"כ מת אביו דאע"ג דבשעת הקדש הואי שדה מקנה השתא דמת אביו קודם פדיון שדה אחוזה היא:

35 כקנין הגוף דמי - ולמת אביו ואח"כ הקדישה נמי איצטריך קרא: